ב-7 באפריל 1980, בליל החג השני של פסח, חוליה של חמישה מחבלים מהחזית הערבית לשחרור פלסטין חודרת אל קיבוץ משגב־עם, במטרה לשבות חברי קיבוץ כדי להתמקח על שחרור אסירים. אבל באותו לילה רוב חברי הקיבוץ נוסעים להופעה של חוה אלברשטיין והמקום כמעט ריק – חוץ מבית אחד, שאליו חודרת החוליה. כשהמחבלים מבינים שמדובר בבית ילדים כבר מאוחר מדי. כאשר חברי הקיבוץ חוזרים, מתבצרים חברי החוליה עם בני הערובה: שלושה ילדים בני שלוש וארבע, שני תינוקות בני כמה חודשים ושומר לילה צעיר. חברי הקיבוץ, האימהות והאבות שאינם יודעים אם ילדיהם חיים או מתים, מסתמכים על הצבא שיבצע את מבצע החילוץ – כשממעל מרחף חשש כבד לגורל הפעוטות במקרה של פריצה.