הוא מגיע הביתה עם שחר, בדיוק כשהיא מוציאה אשפה. היא שואבת אבק בדיוק כשהוא מנסה להירדם. הוא מתחיל לנגן בפסנתר בדיוק כשהיא משכיבה את הילדים לישון. הם גרים בשכנות, אך עולמם נפרד. היא דורין, אחראית התחזוקה בבניין, המנהלת מאבק יומיומי לשרוד כשעל כתפיה בעל לא אכפתי במיוחד וארבעה וחצי ילדים. הוא לואי "התאו", רווק מחוספס-משהו כבן 30, שמשוכנע שראה וחווה כבר הכול. כאשר בעלה של דורין עוזב עם המאהבת של לואי, החיים של שניהם מתהפכים. בהתחלה, מאופק כלפי משפחה שזרה לו כל כך, לואי נחלץ לעזרתם מתוך חוסר ברירה. עם הזמן, ומכורח הנסיבות, הוא, הנהנתן המושבע, מוצא עצמו נשאב אל תוך חייה של דורין, ואף ממלא את מקומה. תודות לבגרות והרוגע המפתיעים שמפגינים ארבעת הילדים, לואי טועם לראשונה את ההנאה הגדולה בחיים, ההנאה שמקורה בפעולה. מערכת היחסים שנרקמת בין השכנים השונים כל כך, מלאה בכנות, בקסם ובהומור.