הסרט מגולל את סיפורו של קיץ אחד בחייה של ילדה, בתה של ניצולת שואה, בראשית ימי המדינה. הילדה, אביה, בת ה-10, מתחנכת במוסד לילדים בשל מחלת אמה. בעת ביקורה של האם במוסד היא מגלה שלבתה יש כינים בשיער ונזכרת במה שראתה "שם" ולוקחת אותה הביתה. אביה מגיעה לשכונה בה גרה האם, פגועת הנפש, לבילוי של חופשת הקיץ, אלא שהקיץ הזה הופך לקשה ביותר: היא מתמודדת עם סיוטי האם שמצבה הנפשי מידרדר, עם סביבה קשה ומתנכרת ועם השכנים שאינם מבינים את הרקע למצוקות האם ואינם רגישים לכאבה של הילדה. ילדותה של אביה נגזלת ממנה בשל מחלת האם, אך הקיץ הקשה הזה הופך בסיומו לכור היתוך ממנו תצא הילדה חזקה ומחושלת. זהו סיפור של מאבק להישרדות נפשית וחומרית של קרבנות השואה, שהפכו שוב לקורבנות בארץ שהייתה אמורה לשמש להם מקלט וחוף מבטחים.