ב-19.11.05 תקפה פלוגת מארינס ורצחה 24 בני משפחה בחדיתה שבעיראק, כנקמה על קטילתו של חברם בסמוך לבית המשפחה. על בסיס המקרה הזה, על סמך עשרות ראיונות ועדויות כתב וביים ניק ברומפילד את הדוקו-דרמה שלפנינו. ברומפילד הידוע כדוקומנטריסט מחונן ("איליין וורנוס: מכירתה של רוצחת סדרתית", "המנהיג, הנהג ואשת הנהג" ואחרים) פוסע, בניסיונו הראשון בתחום הקולנוע העלילתי, בעקבותיו של ג'ילו פונטקורבו ב"הקרב על אלג'יר" ובוחר להביט על המציאות המורכבת ביותר מנקודת מבט אחת. הוא מוביל אותנו בין המפגעים העיראקים, חיילי הפלוגה האמריקאים ובני המשפחה שסמוך לביתה הוטמן המטען, ומאפשר לנו להתוודע אליהם ואל מניעיהם. אף ברגעים האלימים ברומפילד אינו מסיט את מבטו ומביא למסך את הטרור המופעל משני הצדדים בישירות, אך ללא מניפולציות מיותרות. הדבקות בגישה קולנועית שכזו היא אמירה מוסרית המבקשת לנסות להבין את המתרחש בעיראק בלא דעות קדומות על טובים ורעים. השימוש בשחקנים בלתי מנוסים (החיילים האמריקאים אף משוחקים בידי חיילים יוצאי-עיראק), ומלאכת המצלמה הקרובה, מעניקים מידה נוספת של ריאליזם ליצירה, והתוצאה היא סרט מלחמה רב-עוצמה.