מזכירה מאריזונה גונבת ממעבידה סכום כסף נכבד, ובדרכה לפגישה עם מאהבה היא עוצרת במלון דרכים קטן. אחרי מקלחת קצרה היא נעלמת כאילו בלע אותה חור הביוב. אל המקום מגיע בלש מטעם המעביד, מאהבה המודאג ואחותה. שלושתם נתקלים בהבעתו האטומה של בעל המקום, צעיר החי בצילה של אמו האימתנית. זהו התקציר של "פסיכו" של היצ'קוק, סרט שיצא למסכים ב1960- והיווה את שער המעבר בין שנות החמישים לשישים (בקולנוע). 38 שנה אחרי מגיש גאס ואן סאנט את גרסתו - העתק כמעט מושלם שצולם שוט אחרי שוט לפי המקור של יצירת המופת. ההבדל הוא בצבע, בליהוק השונה, בהוראות בימוי שחקנים שונות כמעה ובמספר שוטים ואן סאנטיים אופייניים, המזכירים את "איידהו שלי", שנוספו ברגעי השיא של הסרט. התוצאה לטענת חלק מהמבקרים מיותרת, והאחרים טוענים, כמו ואן סאנט עצמו, כי זו הדרך לקרב את הדור של ימינו לקלאסיקה. לשיפוטכם.